בלוג
איך לומדים מספרים בגיל הרך: מכמות למספר בגישת מונטסורי
הרבה ילדים יודעים "לספור עד עשר" עוד לפני גיל שלוש, אבל דקלום של מילים זה עוד לא הבנה של מספרים. ילד שמבין מספר יודע ש"חמש" זו כמות: חמישה תפוחים, חמש אצבעות, חמש קפיצות. בגישת מונטסורי בונים את ההבנה הזו בהדרגה, דרך הידיים: קודם סופרים חפצים אמיתיים, אחר כך מחברים את הכמות לסמל הכתוב. במאמר הזה נראה איך עושים את זה בבית ובגן, שלב אחר שלב.
העיקרון: קודם כמות, אחר כך סמל
המספר 5 הוא סמל מופשט. כדי שיהיה לו משמעות, הילד צריך קודם לפגוש את הכמות עצמה, הרבה פעמים ובהרבה צורות. לכן מתחילים מספירה של דברים מוחשיים, ורק כשהילד סופר בביטחון מוסיפים את הספרה הכתובה ומחברים בין השניים. כך הסמל מקבל משמעות, ולא נשאר צורה שצריך לזכור.
שלב 1: לספור דברים אמיתיים
ההזדמנויות לספור נמצאות בכל מקום: כפות על השולחן, מדרגות בדרך הביתה, כפתורים בחולצה. הדבר החשוב הוא לגעת או להצביע על כל חפץ בזמן שאומרים את המספר, כך שכל מילה מתאימה לחפץ אחד בדיוק. זה נשמע מובן מאליו, אבל ילדים צעירים נוטים "לרוץ" עם המילים מהר יותר מהאצבע.
- סופרים יחד, לאט, ומזיזים כל חפץ הצידה אחרי שספרו אותו.
- בסוף שואלים "כמה יש?", כדי שהילד יבין שהמספר האחרון שאמר הוא הכמות כולה.
- משנים את הסדר: אם מסדרים את אותם חמישה חפצים אחרת, עדיין יש חמישה.
שלב 2: לחבר בין מספר לכמות
כשהילד סופר בביטחון, מכירים לו את הספרות הכתובות ומחברים כל אחת לכמות שלה. כרטיסיות מספרים 1–10 עוזרות בדיוק בזה: הילד בונה כמות, סופר ומניח לידה את הכרטיסייה המתאימה. הכרטיסיות מותאמות לעזר המונטסורי הקלאסי מדרגות החרוזים, שבו כל מספר מיוצג במוט חרוזים בצבע ובאורך משלו. אין לכם מדרגות חרוזים? אפשר לעבוד עם כל חפץ שאפשר לספור: אבני ספירה, פקקים, צדפים או קוביות.
רעיונות לתרגול:
- בונים כמות לכרטיסייה: הילד בוחר כרטיסייה ומניח מתחתיה את מספר החפצים המתאים.
- מוצאים כרטיסייה לכמות: מניחים קבוצה של חפצים, והילד סופר ומחפש את הספרה.
- מסדרים לפי הסדר: מסדרים את הכרטיסיות מ־1 עד 10, ומתחת לכל אחת את הכמות שלה. כך רואים שכל מספר גדול באחד מהקודם.
שלב 3: מעבר לעשר
המספרים 11–20 מאתגרים במיוחד, כי צריך להבין שכל אחד מהם בנוי מעשר ועוד יחידות: 13 הוא עשר ועוד שלוש. עובדים עם עשרה חפצים שמקובצים יחד, למשל בכוס או ברצועה, ומוסיפים לידם יחידות בודדות. כרטיסיות מספרים 11–20 הן הצעד הבא אחרי 1–10, ואפשר לשלב את שתי הערכות לרצף מלא עד 20.
המספרים על הקיר
כמו באותיות, גם במספרים עוזר שהם יהיו חלק מהסביבה. בסטריפ המספרים מופיעה מתחת לכל ספרה הכמות שהיא מייצגת, בנקודות. הילד ניגש אליו כשהוא רוצה לבדוק איך נראה מספר, סופר את הנקודות, ובהמשך יכול לגלות לפי סידור הנקודות אילו מספרים זוגיים ואילו אי זוגיים. הרחבנו על כך בהמאמר על סטריפים לקיר.
משחקים פשוטים עם מספרים
- משחק זיכרון של כמות וספרה: הופכים כרטיסיות, ומחפשים זוג של ספרה וכמות מתאימה.
- ציד מספרים: מחפשים מספרים בבית, ברחוב ובסופר: על דלתות, על שלטים, על אריזות.
- "תביא לי…": מבקשים מהילד להביא שלוש כפיות, או חמישה עפרונות. פשוט, ומתרגל בדיוק את מה שצריך.
- מספרים ומטבעות: ילדים גדולים יותר נהנים להכיר את הכסף. כרטיסיות כסף ישראלי וסט מיון מטבעות להדפסה מחברים בין מספרים לעולם האמיתי.
מעדיפים להדפיס בבית? בערכת מספרים וצדפות להדפסה יש כרטיסיות כמות וספרה, משחק זיכרון, צדפות לגזירה ודפי עבודה, באווירת קיץ.
שאלות נפוצות
מאיזה גיל מתחילים?
ספירה של חפצים אפשר לשלב ביומיום כבר מגיל צעיר. את הספרות הכתובות כדאי להכיר כשהילד סופר בביטחון ומתעניין בסמלים. כרטיסיות המספרים שלנו מתאימות לגילאי 2–8.
הילד סופר עד עשר אבל מתבלבל כשסופרים חפצים. זה תקין?
כן, זה שלב טבעי. הדקלום מגיע קודם, וההתאמה בין מילה לחפץ באה אחריו. ממשיכים לספור יחד לאט, עם הצבעה על כל חפץ.
צריך לקנות עזרים מיוחדים?
לא חייבים. אפשר להתחיל עם מה שיש בבית. כרטיסיות וסטריפ עוזרים לחבר את הכמות לסמל הכתוב, ונותנים לילד דרך לעבוד ולבדוק את עצמו באופן עצמאי.
לסיכום
ללמוד מספרים זה הרבה יותר מלספור בעל פה. כשהילד סופר דברים אמיתיים, מחבר כל כמות לספרה שלה ופוגש מספרים בכל מקום סביבו, הוא בונה הבנה אמיתית, שעליה יישען כל מה שיבוא אחר כך: חיבור, חיסור ועוד הרבה.
